יש לי שני ילדים ניתאי ורותם, שונים כל אחד קצה אחר.. נתחיל בזה שהוא בן היא בת, הוא לא חושף רגשות כלל והיא מדובבת חוויות בלי סוף. אבל לשניהם המשחק עם קובי היה חוויה בלתי רגילה. והאמת שאם אודה, לי בעיקר זה היה משמעותי.. חוויתי אותם, הבנתי את רגשותיהם.. התייחסתי להכל בסובלנות רבה. ולא פחות חשוב נהננו יחד מזמן איכות מגבש. אז אני לא רק ממליצה לכל הורה לרכוש את הקוביה.. אני הרבה מעבר.. אני חושבת שזאת חובתינו כהורים בתוך המירוץ המטורף של החיים שלנו, לעצור ולהיות בשבילם. אז מישהי עם אישיות מיוחדת נתנה לנו מתנה.. והוציאה עבורנו את קובי, כלי מדהים להבין שהילדים שלנו הם הדבר הכי יקר לנו.. ושלא נשכח זאת לרגע. ואפילו קיבלנו דרך כיפית וחוויתית לחוות איתם את הרגע ולא לתת לו לחמוק.. היה כיף לדבר להרגיש לצחוק ולחבק אחד את השני הרבה. ולכל מי שרוכש.. אתם תהנו אני בטוחה

המשחק מסקרן ומזמין. מאפשר לילדים להביע את הרגשות שלהם באופן פתוח ללא צורך במילים מוגדרות. . התנסיתי במשחק עם ילדי תחילה בשאלות כלליות כמו איך אתם מרגישים? הילדים שיחקו עם הפרצופים וענו בפתיחות. בהמשך הילדים ביקשו להביע עצמם לבד, באמצעות ציור פרצופים שהם רוצים, גם אם לא בהכרח יודעים לבטא מה הם מרגישים. כששאלתי מה הדמות בקלף שציירת מרגישה? היה להם קל יותר להסביר, לבטא רגשות, הוא לא שמח כי עבר חוויה לא נעימה בגן או הוא שמח כי הביאו לו משחק חדש . ראיתי את המשחק ככלי נהדר המאפשר ליצור שיחה מעניינית ועמוקה בין בני הבית ותוך כדי משחק מהנה.

ממבט ראשון התאהבתי בקובי משחק חדשני , יצירתי ויעיל. קובי מאפשר התבוננות על גורמים וסיטואציות החוסמים את הילד מלראות את עצמו וכוחותיו. הילד בורר דמויות סביב סיטואציה שבחר וכך הוא חווה מחדש את תחושותיו במרחב בטוח. המשחק בשילוב דיון, נותן הזדמנות להוביל את הילד למקום, שבו יתבונן על הסיטואציה מבחוץ ועל הגורמים שהביאו למצבו, מבחינתו ומבחינת נסיבות סביבתו. המשחק מקדם את הטיפול הרגשי והופך אותו לחוויתי ומהנה שמשפר את התקשורת בין הילד למטפל.

החיבור למשחק היה מיידי, הקלפים מאפשרים לילדים שמוצפים ריגשית לבטא את עצמם דרך הקלפים שהם מרכיבים על הקוביה. מכאן קל להיפתח לשיחה על הסיטואציה שחוו, איך הגיבו ריגשית ואיך הגיבו אליהם. קובי הוא כלי טיפולי ייחודי ואפקטיבי עם אין ספור אפשרויות של משחק והפעלה. ממליצה בחום

כשאתי חשפה אותי לקובית הרגשות כל כך רציתי כבר לנסות את הפעילות עם ילדי כיתתי. הייתי כל כך מסוקרנת לדעת האם ישתפו פעולה ויקחו חלק פעיל. הגיע העת ובאמת חילקתי את הכיתה לקבוצות של עד כחמישה ילדים.